<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימנים תק"ד—תק"ו וכן מיוחסות סימן קנ"א</h1>
<h2>דף ק.</h2>
וכל מה שכתבתי אני בחתיכת איסור שנפלה בחתיכות של היתר ונאסרו כלם מספק, אם נפלה אחת מהם לים או שנאבדה אחת מהם הותרו כלם, שאני אומר הך דאיסור נפל. מההיא דהתערובות [זבחים ע"ד ע"א], והחזקתי דברי ממעשה שעשו חכמי הדור. ועוד פסקתי [תוה"ב ב"ד ש"א] ביבש שאינו חשוב ואין ראוי להתכבד לפני האורחים (ובטל) [דבטל] ברוב. וכן דנתי מתוך הלכה דפרק הזהב [ב"מ נ"ג ע"א]. ושאל מר בעופות שנמצאו טריפות באחד מבני מעים ולא נודע מאיזה מהם מה דינם. גם בזה צ"ל דהיא היא, ואם הם ראויים להתכבד לפני האורחים אינם בטלים כחתיכה הראויה להתכבד בעלמא, ואם הם גדולים כאווזים [או] (ו)קטנים כצפרים שאין ראויים להתכבד מפני גדלן או מפני קטנן, אין בטלים ברוב. ומה שאמרת בשם בעלי התוס', שלא אמרו [חולין ק' ע"א] חתיכה הראויה להתכבד אלא בדברים המופלגים במינו כגון כבשים הבאים ממדינת הים וכרמוני בדן. [זה] (ה)לא שמענו ואין הסברא מקבלתו ופשט הגמרא אינו כן.
